פסק-דין בתיק ת"א 248-09

1.      לפניי תביעה כספית בגין נזקי גוף, מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק פלת"ד"), עקב תאונת דרכים, שלטענת התובעת, ילידת 1925, אירעה לה ביום 24.9.07 (להלן: "התאונה").

הנתבעת 1, מי שנהגה ברכב שלטענת התובעת פגע בה (להלן: "הנהגת") והנתבעת 2 מבטחת רכב (להלן: "המבטחת"), כפרו בחבותן. לטענתן, התובעת מעדה שעה שרכב הנהגת חנה מבלי שהנהגת הייתה בתוכו.

משכך, שומה על בית המשפט להכריע בשאלת החבות ובשאלת הנזק, באם תדחה טענת הנתבעות לעניין העדר חבות.

2.      התובעת אינה זוכרת את קרות התאונה, שכן זיכרונה מיום התאונה מעורפל. ראו לענין זה  תצהיר עדות ראשית שהגישה התובעת  ואת רישומי בית החולים שנערכו בסמוך לתאונה.

כל שהתובעת זכרה הוא כי ביום התאונה חזרה מבית הכנסת שם התפללה לזכר אביה המנוח ועשתה דרכה לפארק הנמצא בסמוך. תוך כדי כך פגשה חבר משפחה בשם דימטרי סוסיל (להלן: "סוסיל") ישוב על ספסל בסמוך למדרכה. אותו סוסיל המתין להסעה שתיקח אותו לעבודתו. משכך, התיישבה התובעת על הספסל, בסמוך לסוסיל והשניים קיימו שיחת חולין קצרה. לאחר מכן קמה התובעת, פסעה מספר צעדים ומשלב זה אינה זוכרת דבר, אלא לאחר שהתעוררה בבית החולים.

זו הסיבה, לטענת התובעת, שתחילה מסרה לצוותים הרפואיים שטיפלו בה, כי נפלה ברחוב.

3.      סוסיל העיד בתצהיר עדותו הראשית ואף בחקירתו הנגדית כך: הוא המתין, בעודו ישוב על הספסל, להסעה שתיקח אותו למקום העבודה, בעודו ממתין ראה את התובעת אותה הכיר דרך בני משפחה עושה דרכה ברחוב. התובעת התיישבה בסמוך לו על הספסל שם הם קיימו שיחת חולין. לאחר מכן קמה התובעת פסעה מספר צעדים, ירדה לכביש ואזי רכב הנהגת בצבע ירוק מתוצר ייחודי בשם סאן יאנג פגע בתובעת והטיח אותה ארצה.

סוסיל המשיך והצהיר בתצהירו כי התובעת דיממה מראשה ואילו הנהגת יצאה מרכבה והזעיקה את מד"א. תוך כדי כך פינה סוסיל את התובעת למדרכה. סוסיל הוסיף והצהיר כי מאחר וההסעה לא יכולה הייתה להמתין לו הוא המשיך לעבודתו מאחר וסבר כי התובעת מטופלת היטב.

עוד הצהיר סוסיל כי בתום יום העבודה פנה לחברו, קרוב המשפחה של התובעת ודרש לשלומה. שם הופתע לגלות כי משפחת התובעת סברה שהמדובר בנפילה סתם ברחוב ולא כתוצאה מתאונת דרכים.

בחקירתו הנגדית העיד סוסיל כי התובעת הוטחה על הכביש כאשר גבה כלפי מטה והיא קיבלה מכה בעורף. סוסיל טען נחרצות כי הנהגת אינה אומרת אמת אם היא טוענת שרכבה חנה והיא לא הייתה בתוכו.

4.      התובעת כאמור לא זכרה את קרות התאונה. אולם, גם בחקירתה הנגדית עמדה איתן על גרסתה כי לאחר שסיימה את שיחתה עם סוסיל, קמה מהספסל, פסעה מספר צעדים לעבר הכביש על מנת לחצות אותו לעבר הפארק שם ביקשה לטייל ואזי מצאה עצמה מדממת ומובלת לבית חולים.

5.      ציונסון טטאינה וצדוביץ אירנה הינן קרובות משפחה של התובעת. הן הצהירו בתצהירי העדות הראשית מטעמן כי לאחר שסוסיל סיפר להם שהמדובר בתאונת דרכים, עוד ביום התאונה עצמה, הן מיהרו לדווח על כך לבית החולים.

6.      הנהגת הצהירה בתצהיר עדותה הראשית כי היא עובדת כאחות בבית אבות סיעודי שנמצא בסמוך למקום האירוע. לאחר שסיימה משמרת לילה עשתה דרכה ברכבה לעבר מאפייה שנמצאת באזור, החנתה הרכב, יצאה ממנו, רכשה לחמניות ובעודה עושה דרכה חזרה ראתה את התובעת נשענת על רכבה כמעין "מנוף" לעלות על המדרכה ואזי נפלה. משכך, לטענת הנהגת היא חבשה אותה והזעיקה את מד"א. עוד הצהירה הנהגת כי לא מסרה פרטיה שכן לא פגעה בתובעת אלא הגישה לה עזרה ראשונה ותו לא.

בחקירתה הנגדית, חזרה הנהגת על גרסתה כי התובעת נשענה על רכבה שעה שהיא לא הייתה ישובה בתוכו ובעוד התובעת מנסה לעלות על המדרכה, היא נפלה, וקיבלה מכה בקדמת הגולגולת ומשם דיממה. הנהגת אישרה בחקירתה הנגדית כי בשלב כלשהו, עד להגעת האמבולנס, איבדה התובעת את הכרתה.

בחקירתה הנגדית הוצג לנהגת תמליל שיחתה עם מוקד מד"א שם נרשם כי היא אומרת "נסעתי באוטו". לטענת הנהגת היא ככל הנראה ביקשה לספר למוקדן מד"א את כל השתלשלות האירוע, אולם בסופו של יום ניגשה לעיקר. כלומר, הצורך המיידי באמבולנס לפינוי התובעת.

לחיזוק עמדתה טענה הנהגת כי אם אכן הייתה פוגעת באמצעות רכבה בתובעת, הרי שחבלותיה היו רבות יותר ולא רק פגיעה נקודתית באזור הקרקפת.

7.      הנתבעת, אף מלינה על כך שעדה בשם לודמילה, אשר לטענת התובעת הייתה בסמוך למקום האירוע, לא הובאה על ידי התביעה למתן עדות.

8.      עדותו של סוסיל הייתה מהימנה על בית המשפט. אומנם עסקינן בידיד המשפחה, אך אינו בעל עניין בתוצאות ההליך. ניכר היה בעדותו כי תוצאות ההליך המשפטי אינן נהירות לו. הוא הביע מורת רוח וכעס ספונטניים וטיבעיים כאשר שמע בחקירתו הנגדית את גרסת הנהגת כאילו התובעת מעדה בעודה נשענת על רכב חונה ולא נפגעה מהרכב אשר נסע.

עדות סוסיל אף מתיישבת עם עדות התובעת לפיה היא קמה מהספסל לעבר הכביש אותו ביקשה לחצות ואזי, בתחלית הניסיון לחצות הכביש, אירעה התאונה. בכך נסתרת עדות הנהגת לפיה התובעת נשענה על רכבה כדי לעלות על המדרכה בסמוך לסוסיל.